סאנה דובקין

המחשבה להשתלב בעולם הטיפול לווותה אותי מגיל צעיר. בתיכון נמשכתי ללימודים ההומניים וברפט לפסיכולוגיה. הבנתי שארצה להמשיך וללמוד עוד את התחום. התנסויות מעשיות לאורך התואר הראשון חיזקו את אמונתי ביכולתה של הפסיכולוגיה להיטיב עם הסביבה. היה לי ברור שארצה להמשיך ללימודי הפסכיולוגיה הקלינית על אף מסלול ההכשרה המפרך. ההגעה לרופין הייתה נקודת אור בתהליך המיונים. את פני קיבלה ראש החוג, ובמהלך הראיון איתה הרגשתי מצדה התעניינות כנה וקשובה. הרגשתי  בטחון. הרגשה זו ליוותה אותי לאחר מכן לאורך התואר השני ברופין.

הרחק מהשאון של המרכז, האווירה ברופין פסטורלית ושקטה, כמעט ביתית. צוות המרצים מקצועי ונגיש. התואר השני בפסיכולוגיה קלינית מזמן לא מעט אתגרים. קבוצות ההדרכה והתרגול הקטנות אפשרו גיבושים פנימיים של הכיתה והיוו מערכת תומכת ומחבקת במסלול זה.
לאווירה שנוצרה בזכות המקום, הצוות ומבחר הסטודנטים, ישנו ערך מוסף עצום ללימודים המקצועיים עצמם.

כעת אני מתמחה בפסיכולוגיה קלינית בארגון  נעל"ה. הארגון עוסק באיתור, מיון, שילוב ותמיכה בנוער יהודי העולה ארצה ללא הוריו. במסגרת ההתמחות אני עובדת במספר פנימיות בהן משולב נוער נעל"ה. 

במהלך לימודי ברופין השתלבתי כפרקטיקנטית במרפאת שלוותה. את ההתנסות המעשית בטיפול ובאבחון ליוו קבוצות הדרכה קטנות שתמכו הן מקצועית והן רגשית בהתנסות זו. אני מרגישה שההדרכות וההרצאות עזרו לי בהתאקלמות המקצועית בהתמחות. יתר על כן, צוות המדריכים והמרצים היה זמין לשאלות הרבות שמתעוררות בתהליך זה.