מלודי ואהל

​אחרי טיול במזרח ושנה של עבודה ובילויים, החלטתי שהגיע הזמן לחזור ללמוד וחיפשתי תחום שיעניין אותי. סירבתי להתחיל ללמוד רק לשם התואר, וכך מצאתי עצמי עוברת מיום פתוח אחד למשנהו בחיפוש אחר התחום שישבה את ליבי. את מסלול הלימודים של מדעי הים לא הכרתי. כאשר הגעתי ליום הפתוח ברופין, בעודי יושבת על המדרגות ומדפדפת בחוברת התארים המוצעים, נגלה אליי התואר במדעי הים וביוטכנולוגיה ימית – ובאותו יום כבר הודעתי להורים שנרשמתי ללימודים. 

בתואר הראשון למדתי על מגוון רחב של נושאים הקשורים לחקר הימי, לצד מקצועות הבסיס המדעיים כמובן, ובפרט ביולוגיה. רישיון הסקיפר הוא בהחלט אחת מגולות הכותרת של התואר, ולא רק בגלל התעודה, אלא בזכות הלמידה עצמה – שיעורים מעשיים במעגן, שיעורי ימאות עיונית, וכמובן חוויות ההפלגה לקפריסין בסוף שנה א וההפלגה ביוון בסוף שנה ב. הייתה לי גם הזכות להיות שותפה בנבחרת היאכטה של המכללה (אלופות ואלופי ישראל לשנת 2017!).

ההמשך לתואר שני במכמורת היה טבעי מבחינתי. האווירה המשפחתית, הכלים המקצועיים, והמרצים והמרצות שדלתם תמיד פתוחה לשאלות והתייעצות לא הותירו ספק בבחירה. המחקר שלי עסק באפיון של גליקופרוטאין ורצפטור מסוימים בנקבת סרטן מים מתוקים. המחקר הקנה לי כלים מדעיים, פיתוח יכולת עבודה עצמאית והכרה בחדוות הגילוי. אלה היו חמש שנים מופלאות, ללא ספק.

כיום אני דוקטורנטית באוניברסיטת בן-גוריון, במעבדה שעוסקת בביולוגיה וביוטכנולוגיה של סרטני מים בתחום פיזיולוגיה של רבייה וגדילה. המחקר משלב לימוד אוכלוסיות סרטנים ברמה הפיזיולוגית, הגנומית והטרנסקריפטומית ומשתמש בכלים ביו-אינפורמטיים מתקדמים.

לסיכום, חמש השנים האחרונות היו מבחינתי הרבה מעבר ללימודים. מקום שבו רואים את הים כל יום הוא המקום ללמוד בו.