ישנם דברים שנדמה שאין צורך להתעכב עליהם, שהם מובנים מאליהם, כמו נשימה, כמו בוקר וערב. כך, אין צורך להסביר שאירועי ה–7 באוקטובר והמלחמה פגעו גם בזקנים, בעיקר בבריאותם הנפשית. ובכל זאת, במשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האשה הזמינו מחקר על הנושא כדי להבין עד כמה נפגעו הזקנים, וכדי להתוות דרכי פעולה.
כצפוי, רוב משתתפי המחקר (70%) נחשפו בעצמם או באמצעות אדם קרוב לאירועים (באמת, מי לא?). רובם (60%) חשו חרדה, לחץ או עצבנות, ו–40% מהם דיווחו על עלייה בתחושות כאלה מאז הטבח והמלחמה. המחקר נערך על ידי "מרכז הידע לחקר הזדקנות האוכלוסייה" באוניברסיטה העברית בחודשים יולי־אוגוסט. כמחצית מהמשתתפים דיווחו על עצבות ודיכאון. 55% דיווחו על בעיות שינה בתקופה האחרונה, ושליש מכלל המשתתפים דיווחו על החמרה בבעיות השינה (הגיוני, אם מביאים בחשבון את הצורך להתכונן לאזעקה ולישון בין אזעקות). גם תחושת הבדידות — בת לוויה מוכרת של הגיל — הועצמה מאז ה–7 באוקטובר.
הנתונים האלה צפויים, אבל באותו מחקר לא נמצא קשר משמעותי בין מידת הקִרבה לאירועים לבין החוסן הנפשי. לכאורה, גם את זה אפשר לתייק תחת ה"מובן מאליו", שכן חוסן נפשי הוא יותר מאפיין אישיותי מאשר תגובה לאירועים, אבל אותו חוסן נפשי הוא שישפיע על היכולת לעבור בשלום אסונות ומלחמות.
המחקר בדק איך הזקנים מתמודדים עם האירועים, וטוב שבדק. יש יותר מדי התייחסות לזקנים כאל חלשים ותלותיים, וקל מדי לשכוח שאלה אנשים שראו ולמדו דבר או שניים בחייהם. בגדול נבדקו ארבע אסטרטגיות ההתמודדות (התמודדות אקטיבית, ניהול קוגניטיבי ורגשי, קבלה ואיזון, ושימוש במשאבים חיצוניים). שתי הראשונות הן הרווחות, אבל אף על פי שהראשונה היא פרו־אקטיבית (גיבוש תוכנית פעולה, התמקדות במציאת פתרונות), היא התגלתה כפחות קשורה לחוסן נפשי, ואסטרטגיית הניהול הרגשי (הימנעות ממחשבות שליליות, התמקדות בהיבטים חיוביים) נמצאה קשורה יותר אליו. החוקרים העלו השערה כי אסטרטגיית הפעולה "הוכחה" כלא יעילה אחרי חודשים כה רבים שבהם אין שינוי לטובה, ואולי התסכול והייאוש כרסמו בחוסן. אסטרטגיית הניהול הרגשי קשורה יותר לדרך בה אדם בוחר להתבונן במציאות ופחות במציאות עצמה, ואולי משום כך בתקופה הזאת היא תורמת לחוסן הנפשי, אומרת החוקרת פרופ' שרון שיוביץ־עזרא, שעומדת בראש מרכז הידע.
עוד מחקר, בתחום שונה לגמרי, בדק את השפעתן של פרסומות עם זקנים על הצעירים יותר. אז הגילוי הראשון, שכלל אינו מובן מאליו, הוא שכן — פרסומת משפיעה. גם אם היא קצרצרה.
המחקר, של אילנה טולסטיקו וד"ר דניאלה איזנברג־שפרן מהמרכז האקדמי רופין, בדק תגובות לשתי פרסומות עם זקנים: של "איקאה" ושל "ביטוח 9". בזו של איקאה רואים זקן פותח וסוגר מגירות, מחפש וצועק: "שושי! ראית את הכדורים שלי?", ואשתו מגיחה ומביאה לו את... כדורי הטניס שלו. הפרסומת של ביטוח 9 היא עוד אחת בסדרת פרסומות גילניות של החברה. כבר נכתב כאן עליה לא מעט ("הארץ", 14.3.2022), ואין בה שום חידוש: שוב זקן מאותגר דיגיטלית, שוב הומור פטישים. אם באיקאה צוחקים על הדעה הקדומה הרווחת לגבי זקנים, בביטוח 9 מטפחים אותה. בזמנו אמר רועי קורן, מנכ"ל חברת SeniorMarket שמתמחה בשיווק לזקנים, שעולם הפרסום נשאר תקוע בתפישה שלפיה הצגת דמות באופן נלעג מעבירה את המסר: אם אתה לא רוצה להיות כמוהו, רוץ תקנה. אם כך, הרי שבביטוח 9 נשארו תקועים בקונספציה מאמצע המאה שעברה (קצת כמו שהזקן בפרסומת שלהם תקוע בעידן הטרום־דיגיטלי).
המחקר נעשה לנוכח הדעה, כי "פרסומות מפיצות נרטיבים שיכולים להשפיע על השכיחות והעוצמה של תפישות גילניות בחברה", ובמטרה "לבוא אל הרגולטורים עם דברים בדוקים", כדברי איזנברג־שפרן. והתוצאות? הפרסומת הקצרצרה של איקאה הורידה במובהק את מפלס הגילנות של צופיה (השפעה, השפעה). הפרסומת של ביטוח 9 לא העלתה ולא הורידה את הגילנות, ובכל זאת היתה לה השפעה: היא העצימה את החרדות של הצופים מפני הזיקנה בקרב קהל היעד שלה ולמעשה, פגעה בהם.
בעוד שהצפייה בפרסומת של איקאה חיזקה דעה טובה על ההזדקנות (בכל זאת, טניס), זו של ביטוח 9 העצימה את הפחדים לגבי ההזדקנות, במיוחד מפגיעה בזיכרון וירידה קוגניטיבית. כן עלה חשש מהקושי להתמודד עם טכנולוגיה בזיקנה. זה לא נבדק במחקר, אבל יכול להיות שעלה גם חשש שילעגו לך כשתזדקן. דעה קדומה על זיקנה עלולה לפגוע באדם בזיקנתו (גם בלקוחות ביטוח 9). ולכן הדברים חשובים לא רק לרגולטורים, אלא גם לקהל היעד: אתם באמת רוצים לקנות ביטוח מחברה שפוגעת בכם?
