הים אולי נראה פסטורלי, אבל בחורף הוא הופך לאיום ממשי על המצוקים שלנו. פרופ' דב צביאלי, ראש תוכנית התואר השני לניהול משאבי ים ומומחה לתהליכים חופיים ברופין, מסביר למה המצוק קורס לנו מתחת לרגליים ואיך עוצרים את האסון הבא.
מי שטייל לאחרונה ברצועת החוף שבין עמק חפר לנתניה ראה את זה במו עיניו: פיסות שלמות מהמצוק פשוט נעלמו. במקום שבו עמדו פעם שבילי הליכה, נותרה היום תהום.
בכתבה שפורסמה לאחרונה ב"מעריב", מתריע פרופ' דב צביאלי, כי מצוק החוף נמצא במגמה קבועה של התמוטטות. "המצוק הוא נכס טבע לאומי", הוא מסביר, "אבל כ-80% ממנו מורכב מחול רך. בכל חורף, הגלים והגשמים נוגסים בו, והשחיקה הזו עולה לעיתים אפילו בחיי אדם".
לדברי פרופ' צביאלי, המאמצים הממשלתיים כיום אינם מספיקים: "הבעיה דורשת תקציבים ברמה הלאומית הרבה יותר גדולים ממה שמוקצה לכך".
אז איך מצילים את החוף?
פרופ' צביאלי מציע שני פתרונות מרכזיים המבוססים על מחקריו בפקולטה למדעי הים:
בלימת הגלים: טיפול בקרקעית הים כדי למנוע מהגלים להכות בבסיס המצוק.
ניהול ניקוז: מניעת חלחול מי גשמים מפסגת המצוק פנימה, מה שמחליש את מבנה החול.
יוצאים לנשום אוויר בים? אנחנו הכי בעד. הים הוא המקום הכי טוב להטעין בו אנרגיות, גם בחורף. אבל כדי שנוכל להמשיך ליהנות ממנו יחד, חשוב לזכור שהמצוקים שלנו כרגע זקוקים למרחב כדי להתייצב. שמירה על מרחק בטוח מהשפה, במיוחד אחרי הגשם, היא הדרך הכי טובה לדאוג שהטיול שלכם ייגמר רק עם חיוך ונוף יפה.
רוצים לדעת עוד על עתיד החופים שלנו?
חוקרי הפקולטה למדעי הים ברופין ממשיכים להוביל את המחקר בנושא,
