כולנו מכירים את זה. עומדים מול האפליקציה של קופת החולים, לוחצים, מקלידים, מחכים שהבוט יבין אותנו, ומרגישים שעבדנו רק כדי לקבל שירות. בטור דעה שפורסם בכלכליסט, ד"ר שירלי בר-לב מהמרכז האקדמי רופין שואלת את השאלות שכולנו שואלים בשקט: האם הרפואה הדיגיטלית באמת מקצרת לנו את הדרך, או שהיא רק נותנת לנו מה לעשות בזמן שאנחנו מחכים? ומה קורה לרופאים כשהאלגוריתם הוא זה שמחליט?
האם שירות עצמי דיגיטלי באמת חוסך זמן למטופלים?
בנמל התעופה ביוסטון התלוננו נוסעים שוב ושוב על ההמתנה למזוודות. בהתחלה הוסיפו עובדים והאיצו את התהליך, אבל התלונות לא נעלמו. בבדיקה התברר שהנוסעים הולכים רק כדקה מהשער ואז עומדים דקות ארוכות מול המסוע. הפתרון היה להאריך את הדרך אל אזור האיסוף, וכך חיכו פחות והתלונות כמעט נעלמו. הבעיה לא הייתה כמה זמן עבר, אלא איך הוא הורגש. ד"ר בר-לב שואלת האם משהו דומה קורה במערכת הבריאות: הבוטים, האפליקציות והממשקים הדיגיטליים של קופות החולים ממלאים את זמן ההמתנה של המטופל בפעולות, וייתכן שזו העברה שקטה של עבודה, זמן ואחריות מהארגון אל האזרח, ולא קיצור אמיתי של הדרך.
מה הסכנה של בינה מלאכותית ברפואה?
פרשת הוצאתו בכוח של ד"ר דייוויד דאו מטיסה של יונייטד איירליינס ב-2017 מראה, לדבריה, איך מערכת שמחשבת יעילות מפספסת ערך אנושי, ואיך אנשים מפסיקים להרגיש אחראים לעצור אותה. ככל שאלגוריתמים מדויקים יותר, קל יותר להפקיד בידיהם גם את האחריות, ושיקול הדעת המקצועי נשחק.
מה זה אומר על הרופאים במערכת הבריאות בישראל?
בזמן שרופאים רבים מתמודדים עם עומס ושחיקה, ההתלהבות מבינה מלאכותית גוברת. אבל רופא שרק מאשר המלצות של מערכת עלול לאבד אוטונומיה מקצועית ומשמעות בעבודה. הטכנולוגיה צריכה לעזור לאנשי המקצוע להחליט טוב יותר, והאחריות הסופית נשארת בידיהם.
כי מאחורי כל פנייה דיגיטלית יש אדם, חולה או מודאג, שרוצה בעיקר שיראו אותו. ובצד השני, רופא שרוצה להישאר רופא.
