אנחנו שולחים מיילים, צופים בסטרימינג, שומרים קבצים בענן ומשתמשים יותר ויותר בבינה מלאכותי, כמעט בלי לחשוב פעמיים. אבל מאחורי כל פעולה דיגיטלית כזו פועלת תשתית כבדה של מרכזי נתונים, שרתים ומערכות קירור, הצורכים כמויות גדולות של אנרגיה ומים.
אפשר להגדיר זאת כזיהום דיגיטלי, השפעה סביבתית שאינה נראית לעין, אך הולכת וגדלה.
מחקר חדש של חוקרי המרכז האקדמי רופין מבקש לחשוף את ההשפעה הסמויה הזו ולבחון כיצד הציבור תופס אותה, והאם ידע ומודעות אכן מובילים לשינוי התנהגותי.
מה בדק המחקר?
המחקר, שנערך על ידי ד״ר זוהר ברנט־יצחקי וד"ר ערבה צורי, בחן שלושה היבטים מרכזיים:
רמת המודעות הציבורית לזיהום דיגיטלי,עמדות כלפי ההשפעה הסביבתית של שימושים דיגיטליים יומיומיים,הפער בין ידע והבנה לבין שינוי בפועל בהרגלים.
הממצאים מצביעים על כך שלמרות שמודעות לנושא קיימת, היא לרוב אינה מתורגמת לפעולה. גם בקרב אנשים שמבינים את הבעיה, קיימת היסוס לשנות הרגלים, ובוודאי לשלם יותר עבור פתרונות דיגיטליים “ירוקים”.
למה זה חשוב דווקא עכשיו?
בעידן של בינה מלאכותית, שירותי ענן מתקדמים וצריכת תוכן בלתי פוסקת, טביעת הרגל הדיגיטלית שלנו רק הולכת ומתרחבת. הפעולות שנתפסות כ”נקיות” או חסרות השפעה סביבתית – מתגלות כבעלות עלות ממשית.
המחקר מדגיש כי שינוי אמיתי אינו יכול להישען רק על אחריות אישית. לצד מודעות ציבורית, נדרשים:
מנגנונים חכמים יותר של ברירות מחדל, שקיפות לגבי העלויות הסביבתיות של שירותים דיגיטליים
ותמריצים ברמת המדיניות והארגונים.
למעשה, נדרש חינוך מחדש שמתרגם ידע לפעולה.
אנחנו ברופין רואים במחקר כלי להשפעה רחבה: כזה שמחבר בין אקדמיה, חברה, סביבה וקבלת החלטות בעולם האמיתי.
