מחקרים
המרכז הרב תחומי לחקר קבלת החלטות
To change or not to change? – Status quo bias and happiness https://doi.org/10.1016/j.jebo.2024.06.017
אנשים רבים תוהים מה עשוי להעלות את רמת האושר בחייהם? מחקר חדש בהובלת חוקרים מהמרכז האקדמי רופין, חושף את אחד הגורמים המשפיעים ביותר על האושר ואף מציע כיצד נוכל להיות מאושרים יותר.
מחקר חדש שנערך בישראל בקרב 1,423 מבוגרים עובדים בגילאי ,25-65 מגלה את הקשר בין רמת האושר שלנו לשינויים שאנו מבצעים במהלך החיים. המחקר בהובלת ד"ר גיא ברוקס מהמרכז האקדמי רופין, ביחד עם החוקרים, ד''ר הילה הינדי וד''ר אריה שרמן גם הם מהמרכז האקדמי רופין ובשיתוף פרופסור טל שביט מאוניברסיטת אריאל מגלה כי שמירה על הסטטוס קוו העצמי שלנו והנטייה שיש לנו להישאר במצב הקיים על אף חוסר שביעות רצון – קשורה באופן שלילי וחזק לרמת האושר. במחקר נבדק מדד חדש להערכת הסטטוס קוו, ונמצא כי הנטייה להישאר במצב הקיים היא תכונת אישיות שמשפיעה על תחומי החיים השונים.
תוצאות המחקר, שהתפרסם לאחרונה ב- Journal of Behavioural Economics and Organization הראו קשר שלילי בין הסטטוס קוו לשלושה מדדי אושר שונים, אחד מהם הוא "משמעות בחיים". מעניין לציין כי מדד הסטטוס קוו משמעותי יותר כאשר רוצים להסביר את שונות האושר מאשר בריאות סובייקטיבית ,הכנסה מפרנסה ודת יחדיו – שנחשבים לשלושת הגורמים המרכזיים לאושר. עובדה זו מצביעה על החשיבות של נטייה זו בחיי היומיום של אנשים עובדים. גם כאשר נכללו גורמים כמו חרטה, הטייה להווה וקושי להפסיד. הקשר השלילי בין הסטטוס קוו לאושר נותר חזק.
מחקרים קודמים מצאו כי רגשות שליליים מחזקים את הנטייה להישאר במצב הקיים. החוקרים הראו שהקשר בין הסטטוס קוו לאושר נשאר יציב גם כאשר לוקחים בחשבון את התופעה הזו. במילים אחרות, הסטטוס קוו מתווך בין הרגשות השליליים לאושר, כך שהרגשות השליליים מגדילים את הטיית המצב הקיים אשר פוגעת באושר לטווח הארוך.
ממצאים אלו מדגישים את החשיבות שבטיפול בבעיית השמירה על הסטטוס קוו ומציעים כי הכנסת מדיניות שונות המעודדות אנשים להתגבר על מכשולים לשינוי עשויות להיות מועילות לשמירה על האושר שלהם ארוך טווח.
דוקטור גיא ברוקס, המרכז האקדמי רופין: "כאמור, המחקר מגלה כי הנטייה להישאר במצב הקיים, על אף חוסר שביעות רצון, משפיעה באופן שלילי על רמת האושר שלנו. התוצאות מצביעות על כך שהטיית הסטטוס קוו משחקת תפקיד חשוב יותר באושר מאשר בריאות, הכנסה ודת ביחד. התערבויות המעודדות אנשים להתגבר על מכשולים לשינוי עשויות לשפר את רווחתם לטווח הארוך, לי בתור חוקר זה מצביע באופן ברור ביותר שאנחנו בתור בני אדם צריכים מדי פעם לצאת מאזור הנוחות שלנו על מנת להיות יותר מאושרים".
Help others—be happy? The effect of altruistic behavior on happiness across cultures. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2023.1156661
המאמר עוסק בהשפעת התנהגות אלטרואיסטית על תחושת האושר, תוך בחינת ההבדלים בין-תרבותיים אינדיבידואליסטיות וקולקטיביסטיות. המחקר מתמקד בתפיסות שונות של אלטרואיזם בתרבויות הללו ומראה כיצד הן מובילות לתוצאות שונות על אושרם של העוזרים.
בתרבויות אינדיבידואליסטיות, כמו בארה"ב ומערב אירופה, הדגש הוא על הישגים אישיים ועצמאות. במובן זה, אלטרואיזם נתפס לרוב כמעשה שמביא תועלת גם לעוזר, מה שנקרא "אלטרואיזם לא טהור". כלומר, האדם מסייע לאחרים לא רק כדי להיטיב איתם אלא גם כדי להרגיש טוב יותר עם עצמו, מתוך מניעים אישיים כמו תחושת סיפוק, שיפור דימוי עצמי או השגת הכרה חברתית. כתוצאה מכך, אנשים בתרבויות אלו מדווחים על עלייה באושר לאחר ביצוע מעשים אלטרואיסטיים.
לעומת זאת, בתרבויות קולקטיביסטיות, כמו במזרח אסיה, מושם דגש חזק על ערכים קבוצתיים ושיתוף פעולה. אלטרואיזם בתרבויות אלו הוא יותר "טהור" – כלומר, ממוקד במקבל ולא בעוזר. האנשים בתרבויות אלו נוטים לעזור מתוך מחויבות חברתית ולאו דווקא כדי להפיק תועלת אישית. המחקר טוען שבשל כך, הסיוע לאחרים בתרבויות קולקטיביסטיות פחות משפיע על תחושת האושר של העוזר, שכן הדגש הוא על תרומת העזרה לרווחת הקבוצה ולא על העצמי.
המחקר מבוסס על ארבעה ניסויים. הראשון בחן את נטיות האלטרואיזם בקרב אנשים בעלי אוריינטציות תרבותיות שונות ומצא כי אינדיבידואליסטים נוטים יותר לאלטרואיזם לא טהור, בעוד קולקטיביסטים מגלים אלטרואיזם טהור יותר. הניסויים הבאים בחנו כיצד נתינה לעצמך או לאחרים משפיעה על אושר, והראו שאלטרואיזם תורם יותר לאושר באינדיבידואליסטים. הניסוי הרביעי, שהתבסס על סקר WVS, אישש את הממצאים ברמה הגלובלית והראה קשר חזק יותר בין אלטרואיזם לאושר בתרבויות אינדיבידואליסטיות.
לסיכום, המחקר מציע שהתפיסות השונות של אלטרואיזם בתרבויות מובילות להבדלים בהשפעת העזרה על אושר. אלטרואיזם בתרבויות אינדיבידואליסטיות מוביל לעלייה באושר, בעוד שבתרבויות קולקטיביסטיות הוא פחות משפיע על תחושת האושר של העוזר.
חדשות שקריות הפכו לנושא מדאיג ברחבי העולם. בעוד חלק מהחדשות המתפרסמות באתרי ידיעות שונים הן אמיתיות, חלקן שקריות, ולעתים קרובות לקורא אין דרך להבחין בין אלה לאלה. אחת הדרכים בהן קוראים מתמודדים עם בעיה זו היא להעריך את האמינות של האתר באופן כללי, כך שאם האתר נחשב אמין הערכת הקורא תהיה שהכתבות שהוא מפרסם הן אמינות. לכן עלו לאחרונה הצעות לפיתוח אלגוריתמים שיבחנו את הכתבות ויספקו מידע לגבי אחוז הכתבות האמיתיות המתפרסמות באתר לעומת אחוז הכתבות השקריות. אולם נשאלת השאלה כיצד לפרסם מידע כזה באופן שלא ייצור הטיות בתפיסת האמינות של המידע?
מחקרים מראים כי אנשים מעריכים באופן חיובי יותר מידע המוצג בהיצג חיובי ("חצי כוס מלאה") מאשר מידע המוצג בהיצג שלילי ("חצי כוס ריקה"). כך, למשל, חיסון שמונע הידבקות במחלה ב-80% מהמקרים יוערך כיעיל יותר מחיסון אשר אינו מונע הידבקות במחלה ב-20% מהמקרים. למרות שהמידע הוא שווה ערך מבחינה לוגית, נוצר פער בין ההערכות בהיצג חיובי להערכות בהיצג שלילי, הפער הזה נקרא הטיית ההיצג. במחקר שערכנו בדקנו האם גם בהצגת נתונים לגבי אחוז החדשות השקריות לעומת אחוז החדשות האמיתיות תימצא הטיית ההיצג. בשלושה ניסויים, בדקנו את האמינות הנתפסת של ידיעות חדשות המוצגות בהיצג חיובי (לדוגמא, 80% מהידיעות הן ידיעות אמתיות) או בהיצג שלילי שווה ערך (20% מהידיעות הן ידיעות שקריות).
למשתתפים במחקר הוצגו סיפורי מקרה על אתר ידיעות מסוים שנבדק ע"י אלגוריתם לבדיקת אמינות. נאמר להם כי לאחרונה התפרסמה באתר ידיעה על שר בכיר שהואשם ב"קניית" הדוקטורט שלו, ובעקבות הפירסום הודה במעשה והתפטר מתפקידו. המידע לגבי אמינות הידיעות באתר הוצג למחצית מהמשתתפים בהיצג חיובי: "יש סיכוי של 80% שהידיעה היא אמיתית"; ואילו למחצית השנייה הוצג המידע בהיצג שלילי: "יש סיכוי של 20% כי הידיעה היא שקרית". בעקבות הצגת המידע נתבקשו המשתתפים להעריך את אמינות הידיעה. המימצאים הראו כי הידיעות הוערכו כאמינות יותר ע"י אלה שקיבלו את המידע בהיצג החיובי ואמינות פחות ע"י אלה שקיבלו את המידע בהיצג שלילי.
המסקנה העולה מן המימצאים היא כי פירסום נתוני האמינות אינו מבטיח כי הקוראים יעריכו נכון את אמינות הידיעות. על סמך מחקרים נוספים שבדקו כיצד ניתן למתן את הטיית ההיצג המלצתנו היא לפרסם את הנתונים באופן המציג את שני הצדדים – למשל לציין כי יש סיכוי של 80% שהידיעות הן אמיתיות וסיכוי של 20% שהן שקריות. דרך נוספת למתן את ההטיה היא להציג את הנתונים בגרפים המציגים את שני הצדדים של הנתונים.
האם ידעתם שהשפה שבה אתם חושבים יכולה להשפיע על החלטות ההשקעה שלכם? מחקר חדש של ד"ר סיון ריף, ד"ר גיא ברוקס, ופרופ' שי דנציגר מאונ' תל-אביב מגלה כי שימוש בשפה זרה בעת קבלת החלטות השקעה יכול להפחית את ההטיה המקומית – התופעה שבה משקיעים מעדיפים נכסים מקומיים על פני נכסים זרים, גם אם זה לא בהכרח המהלך הכלכלי הנבון ביותר.
במסגרת המחקר, 402 משתתפים ישראלים התבקשו לבצע סדרת החלטות השקעה מדומות. חלקם קיבלו את המידע וההנחיות בעברית, שפת האם שלהם, ואחרים באנגלית, שפה זרה עבורם. המשתתפים נחשפו לשתי מניות זהות מבחינת נתונים פיננסיים, אך אחת הוצגה כמניה ישראלית והשנייה כמניה אסטונית. הממצאים היו ברורים: כשההחלטות התקבלו בעברית, המשתתפים הראו העדפה משמעותית למניה הישראלית. אך כאשר ההחלטות התקבלו באנגלית, ההטיה הזו נעלמה לחלוטין, וההשקעות התחלקו בצורה שוויונית בין שתי המניות.
ההסבר לתופעה זו נעוץ בכך ששימוש בשפה זרה מעודד חשיבה אנליטית ורציונלית יותר, ומפחית את ההשפעה של גורמים פסיכולוגיים כמו תחושת מוכרות ו"שטף" – כמה קל לנו לעבד מידע מסוים. בשפה זרה, אנחנו נוטים להתמקד בעובדות ובנתונים, ופחות מסתמכים על תחושות בטן או העדפות לא רציונליות. זה מוביל לקבלת החלטות השקעה מושכלות יותר, שמפחיתות את ההטיה המקומית ומקדמות פיזור סיכונים גלובלי טוב יותר.
המשמעות המעשית של המחקר היא עצומה. אם פלטפורמות השקעה ובנקים יאפשרו למשקיעים לבצע החלטות בשפות זרות, הם עשויים לעודד אותם לחשוב בצורה אובייקטיבית יותר על הזדמנויות השקעה בינלאומיות. זה יכול לסייע למשקיעים פרטיים ולמוסדות פיננסיים להפחית את הסיכון על ידי פיזור תיקי ההשקעות שלהם בצורה רחבה יותר. בנוסף, זה יכול לתרום ליעילות גבוהה יותר של השווקים הגלובליים, על ידי שיפור בחלוקת ההון בין מדינות והפחתת עלויות ההון המקומיות.
בסופו של דבר, המחקר מדגיש את הכוח של השפה בעיצוב החשיבה וההתנהגות שלנו. הוא מציע כלי פשוט אך יעיל להתמודדות עם אתגר כלכלי משמעותי. על ידי שימוש מודע בשפה זרה בעת קבלת החלטות פיננסיות, ניתן לקדם התנהגות השקעה רציונלית יותר, המועילה לא רק למשקיעים עצמם אלא גם לכלכלה הגלובלית כולה. אז בפעם הבאה שאתם שוקלים היכן להשקיע, אולי כדאי לנסות לעשות זאת בשפה אחרת – זה עשוי לפתוח בפניכם אופקים חדשים ולתרום לתיק השקעות מגוון וחכם יותר.
העלייה המוגברת של מכוניות חשמליות לכבישים באחרונה מספקת הזדמנות להחליף את מדד יעילות הדלק הנפוץ, שגורם לטעויות של צרכנים, במדד צריכה שמסייע לקבל החלטות נכונות. בשורות הבאות אבהיר את הבעיות שמתלוות לשימוש במדדי היעילות, שרבים טועים ורואים בהם מדדי צריכה.
בישראל מקובל השימוש במדד יעילות דלק: מספר הק״מ לליטר דלק שרכב נוסע. מדד זה עלול לגרום לטעויות כשמבקשים לחסוך בדלק. ניקח לדוגמה את משפחת ישראלי שבבעלותה שתי מכוניות: מכונית משפחתית הנוסעת 10 ק״מ לליטר ומכונית מיני שנוסעת 15 ק״מ לליטר. בהינתן תקציב להחליף רק אחת מהן, המשפחה לרוב תעדיף להחליף את מכונית המיני במכונית חדשה שנוסעת 20 ק״מ לליטר על פני החלפת המכונית המשפחתית במכונית חדשה שנוסעת 12 ק״מ לליטר. אנשים רבים מופתעים לגלות שהשדרוג מ 15 ק"מ לליטר ל 20 ק"מ לליטר חוסך פחות דלק מאשר השדרוג מ 10 ק"מ לליטר ל 12 ק"מ לליטר. משפחת ישראלי הייתה מקבלת את ההחלטה הנכונה אם היו מציגים לה את צריכת הדלק של המכוניות ולא את יעילות הדלק שלהם: עבור נסיעה של 100 ק״מ מכונית המיני הישנה צורכת 6.67 ליטר לעומת החדשה שצורכת 5 ליטר (חיסכון של 1.67 ליטר), ואילו המכונית המשפחתית הישנה צורכת 12.5 ליטר לעומת החדשה שצורכת 10 ליטר (חיסכון של 2.5 ליטר). ההחלטה השגויה לשדרג את מכונית המיני בעקבות השימוש במדדי היעילות הייתה גורמת למשפחת ישראלי להוצאה שנתית עודפת של מאות שקלים ולפליטה עודפת של כמעט 200 ק״ג של פחמן דו-חמצני.
מדדי היעילות מטעים שכן הפרש קטן בין ערכי יעילות נמוכים "מסתיר" חיסכון גדול יותר באנרגיה מאשר הפרש גדול בין ערכי יעילות גבוהים. בהינתן הבלבול שהם גורמים ניתן לשאול מדוע משתמשים בכלל במדדי יעילות דלק? אחת הסיבות האפשריות היא ״חרדת טווח״ שליוותה את המכוניות בתחילת המאה העשרים. בתקופה זו תחנות הדלק היו נדירות, ונהגים כנראה חששו שהרכב ייעצר בלי דלק. מדד היעילות סייע שכן קל היה להעריך מתי למלא דלק בהינתן מספר הק״מ עבור ליטר דלק שהרכב נוסע ובהתחשב בקיבולת של מיכל הדלק. כיום שיקול זה זניח שכן יש תחנות דלק למכביר.
הכניסה לשוק של המכוניות החשמליות בתקופה האחרונה מלווה ב״חרדת טווח״ דומה: תחנות הטעינה נדירות יחסית, ונהגים מתעניינים בטווח הנסיעה של הרכב. מדד יעילות שיבהיר כמה ק״מ נוסעת המכונית עבור קוט״ש אחד עשוי לסייע לנהג: מכונית עם סוללה של 50 קוט״ש שנוסעת 5 ק״מ לקוט״ש תבהיר לנהג שטווח הנסיעה הוא 250 ק״מ. בעתיד, כאשר יהיו עמדות טעינה מהירות זמינות מאוד, השימוש במדד היעילות שוב יגרום לאנשים לקבל החלטות מוטעות. משפחת ישראלי עלולה שוב לטעות ולבחור לשדרג מכונית מיני בעלת יעילות של 15 ק"מ לקוט״ש במכונית מיני חדשה בעלת יעילות של 20 ק"מ לקוט״ש, על פני משפחתית חדשה עם יעילות של 12 ק"מ לקוט״ש במקום משפחתית ישנה בעלת יעילות של 10 ק״מ לקוט״ש.
על מנת לסייע לצרכנים לקבל החלטות חיסכון אנרגטי נכונות מומלץ להשתמש במונחים של צריכת חשמל ולא ביעילות חשמלית. החיסכון באנרגיה הוא נושא חשוב גם בעידן המכוניות החשמליות כל עוד הפקת אנרגיה חשמלית נסמכת על מקורות לא מתחדשים כגון שריפת פחם. מעטים מודעים לכך שכלי רכב חשמליים נפוצים כיום (שצורכים 16 קוט"ש ל 100 ק"מ) גורמים לפליטה של פחמן דו-חמצני (מארובות חברת החשמל) בכמות דומה לזו שנפלטת מרכב היברידי (שצורך 5 ליטר דלק ל 100 ק״מ). זאת ועוד, הייצור של הסוללות החשמליות הגדולות יחסית של המכוניות החשמליות גורמות לזיהום גדול יותר מזה שנגרם בשל הייצור של המכוניות ההיברידיות להן יש סוללות קטנות יותר.
בשולי הדברים ראוי לציין שהטיה זהה של חיסכון מתלווה למדד יעילות מוכר אחר – מדד המהירות. גם השימוש במהירות גורם לאנשים להטיות באמידת חיסכון – אנשים רבים מופתעים מאוד לגלות שהזמן שיחסכו אם יגבירו מהירות מ 15 קמ"ש ל 25 קמ"ש בנסיעה של 15 ק"מ (למשל על ידי תשלום לנתיב המהיר בכניסה לת"א) יהיה גדול יותר מאשר אם יגבירו מהירות מ 70 קמ"ש ל 110 קמ"ש בנסיעה לאורך 60 ק"מ (למשל בכביש 6). נסיעה של רבע מרחק (15 לעומת 60 ק"מ) ב"רבע" שיפור (עליה של 10 לעומת 40 קמ"ש) חוסכת יותר זמן (24 דקות לעומת 19 דקות). זוהי הטית החיסכון בזמן, שנובעת מסיבות זהות להטיית החיסכון בדלק/חשמל/אנרגיה, וכולן נגרמות בשל חוסר היעילות של מדדי היעילות.
Kreiner, H., & Gamliel, E. (2023). The effect of speed-accuracy trade-off on attribute-framing bias. Journal of Experimental Psychology: Learning, Memory, and Cognition. 49(6), 926–940. doi:10.1037/xlm0001209
חתן פרס הנובל לכלכה לשנת 2018, ריצ'ארד טאלר, הציע (יחיד עם קאס סאנסטין) רעיון כלכלי חדשני, שזכה לחיבוק גדול מצד ממשלת ארה"ב (בעיקר על-ידי אובמה). הרעיון הזה, שקרא ניעוד,(Nudge) נשען על העובדה שהבחירות שאנחנו עושים מושפעות מארכיטקטורה של סביבת הבחירה. למשל, מחקרים מראים שאנחנו נוטים הרבה פעמים לבחור את אלטרנטיבת ברירת המחדל, כלומר, באותה בחירה אנחנו נשנה את ההחלטה שלנו בתלות בעיצוב סביבת הבחירה עם אול בלי ברירת מחדל. ניעוד הוא הרעיון שעל הממשלה לעצב את סביבת הבחירות שלנו כדי שנקבל החלטות טובות יותר. למשל, בעיה יודעה בארה"ב ובישראל היא שלמרות שאנו מתכננים לחסוך יותר בעתיד ברגע האמת אנחנו חסוכים מעט מידי (שוב מתוך כוונה לחסוך יותר בעתיד), הבעיה ש"העתיד" הזה אף פעם לא מגיע...(כי אנחנו כמובן חיים בהווה). מתוך ההבנה הזו, טאלר וסאנסטין הציעו תכנית חיסכון: "חסוך יותר מחר", בה הפרט מקבל היום החלטות על החיסכון העתידי שלו, התוכנית הצליחה, היא גרמה לאנשים לחסוך יותר אבל לא בכפייה, אלא כתוצאה מהבחירה שלהם עצמם.
אולם, רעיון הניעוד גם עורר התנגדות רבה, אחת הטענות הייתה שבשוק חופשי באמת עיצוב סביבת הבחירה תקבע כפועל יוצא של כוחות השוק באופן היעיל ביותר וההתערבות הממשלה רק תזיק. למשל, במקום שהממשלה תחליט איזו תוכנת פנסיה צריכה להיות בברית המחדל, חברות הפנסיה יקבעו את ברירת המחדל באופן שייתן להם את היתרון התחרותי הטוב ביותר. טענה נוספת נגד ניעוד הייתה שקובעי המדיניות שאמורים לעצב את סביבת הבחירה שלנו, הם בעצמם מושפעים מאפקטים התנהגותיים ומעיצוב סביבת הבחירה.
במאמר תאורטי, שהתפרסם לאחרונה בז'ורנל לכלכלה מתמטית, קידמתי גישה פרגמטית יותר. הגישה גורסת כי יש לקבל את רעיון הניעוד רק באותם מקרים בהם מתקיימים שני התנאים הבאים: תחילה, צריכות להיות עדויות לכך שהפרטים אכן מתקשים בתהליך קבלת ההחלטות. עדויות כאלה אסור שיגיעו ממקום שיפוטי, כגון, "לדעתי בחרת לחסוך מעט מידי", אלא אך ורק ממקום של סתירה פנימית בבחירות של הצרכן (כמו בדוגמת ה"חסוך יותר מחר" בה הפרטים מתכננים משהו ואז סותרים זאת). שנית, יש לוודא שיישום שיטת הניעוד באופן שיטתי אכן פותר את בעיית הסתירות וגורר בחירה עקבית.
במאמר הבחנתי בין שני סוגים של ארכיטקטורה שמשפיעים על הבחירות שלנו. הסוג הראשון, כמו במקרה של ברירת המחדל, קשור לעיצוב שונה של אותה סביבת בחירה; בעוד בסוג השני, אנחנו מושפעים מקיומם של אפשריות לא רלוונטיות. לדוגמה, אפקט המשיכה הוא אפקט פסיכולוגי ידוע בו הוספה של אפשרות נחותה שאינה נבחרת לעולם משפיעה על בחירת הצרכן בין שתי אפשריות טובות (לדוגמה, צרכנים שהעדיפו חופשה הכל-כלול לרומא על-פני חופשה הכל-כלול לפריז, ישנו את העדפותיהם וייסעו לפריז אם נוסיף לתפריט החופשות שלהם חופשה לפריז הכוללת לינה בלבד באותו מחיר). מצאתי כי בסוג כזה של ארכיטקטורות, הניעוד אינו רצוי, ההשפעה שלו על הבחירות שלנו מוגבלת ולכן לרוב הוא אינו פותר את בעיית חוסר העקביות של הפרט. לעומת זאת, בסוג הראשון של הארכיטקטורות, להפתעתי מצאתי כי הניעוד עובד בדרך-כלל בצורה מושלמת. הסיבה לכך תמונה בעובדה שניעוד טוב, גורם לנו לבחור את הדבר שבאמת שהכי מועדף עלינו, כלומר לנהוג ברציונאליות, ולכן גם להציג עקביות בבחירות שלנו.
אם כן, האמת לגבי ניעוד, כמו בהרבה רעיונות כלכליים, אינה אצל המתנגדים הרדיקלים ולא אצל אלו התומכים המושבעים; בהחלט יש להשתמש בכלי זה אולם רק במקרים מסוימים ובזהירות.
Incentives, mission and productivity - ScienceDirect
תארו לעצמכם שאם פשוט תרגישו חלק מקבוצה, זה יכול לגרום לכם להיות כנים יותר. זה בדיוק מה שהחוקרים עודד רביד וגיא ברוקס חקרו במחקר שמעמיק בפסיכולוגיה של אמירת האמת. החוקרים רצו לבדוק האם תחושת שייכות יכולה לעודד אנשים להיות יותר כנים, והאם למגדר יש תפקיד בדינמיקה הזו.
במסגרת הניסוי המקוון שלהם, המשתתפים חולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת הוקצתה לתתי-קבוצות שהם הזדהו איתן באופן אישי—חשבו על תחומי עניין, אמונות או רקעים משותפים. הקבוצה השנייה הוקצתה באופן אקראי לתתי-קבוצות ללא קשר אישי. המשתתפים זרקו קובייה דיגיטלית בפרטיות ודיווחו על התוצאה, כך שתוצאה גבוהה יותר משמעותה תגמול כספי גבוהה יותר. הקאץ'? אם תת-הקבוצה שלך תיחשב ללא כנה, אף אחד מחברי הקבוצה לא יקבל את הבונוס.
התוצאות היו מרשימות. אלו שהיו בתתי-הקבוצות המוכרות הרגישו תחושת שייכות חזקה יותר ודיווחו על תוצאות הקובייה שלהם בצורה כנה יותר מאשר אלו בקבוצות האקראיות. למעשה, רמת הכנות שלהם הייתה כה גבוהה שהיא התאימה למה שהייתם מצפים אם כולם היו אומרים את האמת! אבל הנה הטוויסט: כשהחוקרים הסתכלו מקרוב, הם גילו שנשים היו הכוח המניע של ההשפעה הזו. נשים לא רק הרגישו תחושת שייכות חזקה יותר, אלא גם היו כנות באופן משמעותי יותר, בעוד שרמת הכנות של גברים נותרה כמעט ללא שינוי ביחס לתחושת השייכות שלהם.
אז מה זה אומר בעולם האמיתי? המחקר מציע שטיפוח תחושת שייכות יכול להיות כלי רב עוצמה לקידום הכנות, במיוחד בקרב נשים. זה בעל השלכות משמעותיות למקומות עבודה, בתי ספר וארגונים השואפים להגביר התנהגות אתית. על ידי יצירת סביבות שבהן אנשים מרגישים מחוברים ומוערכים, נוכל להפחית פרקטיקות לא ישרות כמו הונאה או רמאות. עבור עסקים, זה יכול להתבטא ביוזמות לבניית צוות שמחזקות את הזהות הקבוצתית, מה שעשוי להוביל לפעילות שקופה יותר ולהגברת האמון. בסביבות חינוכיות, טיפוח רוח קהילתית יכול להרתיע רמאות אקדמית ולעודד שיתוף פעולה.
לסיכום, המחקר הזה חושף תובנה פשוטה אך עמוקה: תחושת שייכות יכולה לפתוח את הדלת לכנות. על ידי הבנה וניצול הקשר הזה, נוכל ליצור סביבות אמינות וישרות יותר—וזה משהו שמועיל לכולנו.
https://doi.org/10.3390/brainsci12030371
מאמר זה עוסק בקוגניציה נומרית, אבני הבניין של היכולת המתמטית. אחת היכולות הללו היא שטף מתמטי. שטף מתמטי מתייחס ליכולת לענות ביעילות על תרגילי חשבון מוכרים היטב (חיבור וחיסור עד 20, כפל וחילוק מלוח הכפל). יכולת זו היא חשובה כי היא הבסיס לתרגילים ופרוצדרות אריתמטיות מורכבות יותר. שטף מתמטי נמצא כמנבא הישגים בחשבון בבית הספר היסודי, וכן במקצועות מדעיים אחרים. כדי לבחון את יכולת השטף המתמטי פתחתי כלי ממוחשב אונליין ובחנתי את המהימנות שלו והקורלציות שלו לכלים אחרים מסורתיים העושים שימוש בנייר ועפרון כדי להעריך שטף מתמטי. בנוסף בחנתי את התוקף הפנימי והחיצוני של הכלי. כמו כן, נבחן הקשר שלו ליכולות אריתמטיות אחרות מתוכניות הלימודים בבית הספר היסודי, מבחני הבגרות והפסיכומטרי. התוצאות הראו כי הכלי שפתחתי הוא מהימן, תקף ובעל יכולת ניבוי להישגים מתמטיים מורכבים יותר. בימים אלו אני מרחיבה את המחקר כך שיבחן את הקשר בין יכולת של שטף מתמטי ואבני בנין אחרות מתחום הקוגניציה הנומרית, וכן לתחומים קוגניטייבים אחרים כמו יכולת שפתית, מהירות עיבוד וקבלת החלטות.
